הי, כאן ד"ר אלמוג לוי. במהלך השנים פגשתי ספורטאים מקצועיים וחובבים שסבלו ממגוון פציעות ספורט. פציעות אלו יכולות להתרחש במגוון דרכים – בין אם מדובר בעומס יתר, חבלה ישירה, תנועה חדה או חוסר התאמה בטכניקת ביצוע. ספורטאים אשר לא מטפלים כראוי בפציעותיהם יכולים למצוא את עצמם סובלים מכאבים ממושכים, ובמקרים חמורים, גם עם מוגבלות תפקודית שתפגע ביכולת שלהם לחזור לפעילות ספורטיבית רגילה. יתרה מכך, פציעה לא מטופלת בצורה נכונה עלולה להחמיר עם הזמן, להוביל לנזקים נוספים או שיבושים מתמשכים, ולפגוע בתפקוד הספורטיבי לאורך זמן.
לכן, חשוב להבין שמלבד מנוחה והפסקה מפעילות, יש לבחור את שיטות השיקום הנכונות שיתאימו באופן מדויק לסוג הפציעה ולקצב החלמתה. טיפול לא נכון או טיפול מאוחר מדי עשויים להוביל להחמרה או לזמן החלמה ארוך יותר. המטרה המרכזית היא לחזור לפעילות במהרה ובצורה בריאה, תוך שמירה על שיקול דעת מקצועי והתאמת תוכנית שיקום אישית.
- רופא בכיר ביחידת כף רגל וקרסול בבית חולים שמיר
- זמינות גבוהה
- דאגה אמיתית לצרכים של כל מטופל ומטופלת
- בעל ניסיון של שנים באורתופדיה
במאמר זה, נסקור את השיטות השונות לשיקום פציעות ספורט בהתאם לסוג הפציעה. כל פציעה דורשת גישה שונה – פציעה ברצועה דורשת טיפול שונה ממתיחה או דלקת בגיד, ולכן תכנון טיפול מותאם אישית הוא המפתח לשיקום מהיר ויעיל. נבחן את שלביו השונים של השיקום, כולל מנוחה, טיפולים שמרניים, טיפול פיזיותרפי, טיפולים ביולוגיים ודרכים להחזרת המטופל לפעילות גופנית בצורה הדרגתית ומבוקרת.
סוגי פציעות ספורט ושיטות לשיקום מהיר
נקע או מתיחה (Sprain or Strain)
נקע או מתיחה הם פציעות שיכולות להתרחש כאשר יש מתח יתר על הרצועות או השרירים, ואלה פציעות נפוצות מאוד בקרב ספורטאים. נקע מתרחש כאשר יש מתיחה או קריעה חלקית של הרצועות, שהן הרקמות המקשרות בין העצמות במפרק, בעוד שמתיחה מתרחשת כאשר יש מתיחה יתרה או קריעה חלקית של סיבי השריר או הגיד. פציעות אלו נפוצות במיוחד בספורט בו יש תנועות חזקות, חזרות מרובות או תנועה חדה – כמו בכדורסל, כדורגל, ריצה, ג'ודו וענפי ספורט אחרים שכוללים קפיצות, סיבובים או עצירות פתאומיות.
הסיבה לכך שפציעות כאלה נפוצות כל כך היא העובדה שכאשר הגוף נחשף לעומס פיזי גבוה או לתנועות חדה לא צפויה, הרצועות והשרירים יכולים להיות מותחים מעבר לגבולותיהם, מה שגורם לפציעה. לדוגמה, בכדורסל שחקן יכול לקפוץ ולנחות בצורה לא נכונה, דבר שגורם למתיחה או נקע ברצועות הקרסול. בכדורגל, תנועה חדה או שינוי כיוון פתאומי עשוי להעמיס על הברך ולגרום לנקע. גם ריצה למרחקים ארוכים, במידה ואין תמיכה נכונה או שהכוח לא מתפזר כראוי, יכולה להוביל לפציעות דומות.
נקע או מתיחה עלולים לגרום לכאב חזק, נפיחות, מוגבלות בתנועה ולעיתים גם להתפתחות דלקת במפרק או בשריר הפגוע. לכן, טיפול מוקדם ויעיל חשוב ביותר כדי למנוע החמרה ולהבטיח חזרה לפעילות בצורה מהירה ובטוחה.
שיטות שיקום:
- שימוש בקור: בשלב הראשון, לאחר הפציעה, חשוב להניח קרח על האזור הפגוע כדי להפחית דלקת, נפיחות וכאב. הקרח עוזר לצמצם את זרימת הדם לאזור הפגוע, דבר שמפחית את הנפיחות ומקל על הכאב. יש להניח את הקרח למשך 15-20 דקות כל שעה-שעתיים בשעות הראשונות לאחר הפציעה. חשוב להקפיד לא להניח את הקרח ישירות על העור, אלא לעטוף אותו במגבת או בשקית בד כדי למנוע כוויות קור.
- הגבלת תנועה: בשלב ההחלמה המוקדם, יש למנוע את הפעילות שגרמה לפציעה ולמנוע תנועות שעשויות להחמיר את הפציעה. הגבלת התנועה מסייעת בהפחתת הלחץ על הרצועות או השרירים הפגועים, ומסייעת להם להחלים בצורה אופטימלית. כמו כן, חשוב להימנע מהפעלת עומס מיותר על האזור הפגוע, כדי שלא לגרום לפגיעה נוספת. במקרים של נקע, ניתן להשתמש בקיבוע (כגון חבישה או סד) כדי לשמור על מנח נינוח של המפרק הפגוע.
- פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפיה חשוב מאוד במקרה של נקע או מתיחה, וכולל תרגילים שמטרתם לחזק את השרירים והרצועות הפגועות, לשפר את גמישות התנועה ולמנוע חזרה על הפציעה. הפיזיותרפיסט יוכל להדריך את המטופל בביצוע תרגילים שמחייבים מנוחה נכונה בין שלב לשלב, וישלב גם טכניקות טיפול ידניות, חימום או תרגולים למיתון הכאב. פיזיותרפיה עשויה לכלול גם טיפולים בחום או בקרח, וכך להקל על הכאב ולשפר את תהליך ההחלמה.
- הדרגתיות במאמץ: לאחר שהכאב יורד ויש שיפור במצב הפציעה, יש להתחיל בהדרגה בתרגילים לחיזוק השרירים ולחזור לפעילות ספורטיבית בצורה מדודה. זהו שלב קריטי על מנת להימנע מהמעמסה המיותרת על האזור הפגוע, ולמנוע פציעות חוזרות. התרגולים צריכים להיות מותאמים למצב ההחלמה של המטופל, ויתבצעו בהדרגה, כך שהמטופל יחזור לפעילות ספורטיבית מלאה בצורה בטוחה.
דלקת גידים (Tendinitis)
דלקת גידים, כמו דלקת גיד אכילס או דלקת גיד הכתף, נגרמת לרוב ממאמץ יתר או חזרתיות בתנועות גופניות, כאשר הגידים לא מקבלים את הזמן המינימלי להחלים בין הפעלות שונות. מדובר בפציעות שמתרחשות כאשר הגיד סופג עומס יתר בצורה חוזרת ונשנית, מה שגורם לדלקת ברקמת הגיד. הדלקת הזו היא תהליך טבעי של הגוף בניסיון לתקן את הנזק, אך לעיתים היא הופכת לכאב כרוני ומגביל אם לא מטפלים בה כראוי.
הפציעה נפוצה במיוחד בקרב ספורטאים, ובפרט בקרב אלו העוסקים בענפי ספורט שכוללים תנועות חזרתיות או עומס אינטנסיבי על הגיד. לדוגמה, רצי מרתון חשופים לדלקת גיד אכילס בשל העומס המתמשך על הרגליים, במיוחד בזמן ריצה למרחקים ארוכים. שחקני טניס, במיוחד אלו המסתמכים על חבטות חוזרות של הרקטה, יכולים לפתח דלקת בגיד הכתף או בגיד המרפק (טניס אלבו), כתוצאה מהמאמץ החוזר של התנועות. גם שחקני כדורגל עלולים להיתקל בדלקות גידים, במיוחד באזורים כמו גיד אכילס או גיד הירך, עקב תנועות חזקות כמו ריצה, קפיצות ושינויי כיוון חדים.
במקרים של דלקת גידים, כשתהליך ההחלמה לא מצליח להתבצע כראוי, הדלקת עשויה להימשך ולהפוך לכאב ממושך שיכול להשפיע על תפקוד הספורטאי ועל איכות חייו. דלקת גידים שלא מטופלת בזמן יכולה להוביל גם לנזק מתמשך ברקמת הגיד ולפגיעה בכוח ובגמישות של המפרק.
שיטות שיקום:
- מנוחה ושימוש בקור: כמו בנקע, חשוב להפסיק את הפעילות הגופנית ולמנוע עומס נוסף על הגיד הפגוע. מנוחה מספקת לגיד את הזמן הדרוש להחלמה ומפחיתה את הסיכון להחמרת הדלקת. בנוסף, יש להשתמש בקרח כדי להקל על הכאב ולמנוע דלקת. קרח עוזר להוריד את הנפיחות על ידי צמצום זרימת הדם לאזור הפגוע ומפחית את הכאב באופן מיידי. יש להניח את הקרח למשך 15-20 דקות כל שעה-שעתיים במהלך היממה הראשונה לאחר הפציעה, ולוודא שהקרח עטוף במגבת כדי למנוע כוויות קור.
- תרופות נוגדות דלקת: תרופות כמו איבופרופן או נפרוקסן יכולות להקל על הכאב ולהפחית את הדלקת. תרופות אלו פועלות על ידי עיכוב האנזימים שמייצרים את החומרים הדלקתיים בגוף, ובכך מסייעות בהפחתת דלקת ומקילות על הכאב. שימוש בתרופות נוגדות דלקת חשוב במיוחד כאשר הכאב חמור או לא יורד בשיטות טיפול אחרות. חשוב לקחת אותן לפי ההוראות ולפני התייעצות עם רופא אם יש בעיות רפואיות אחרות.
- פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפי חשוב מאוד בשיקום דלקת גידים, וכולל תרגילים לפיתוח גמישות, חיזוק השרירים והרצועות הפגועות, והחזרת טווח תנועה תקין לגיד. הפיזיותרפיסט יבחר תרגילים שמתאימים למצב הפציעה, על מנת לשפר את יציבות המפרק ולמנוע פציעות חוזרות. טיפולי פיזיותרפיה חשובים לשיקום אורך טווח, וכוללים גם עבודה על שיפור טכניקות תנועה ויציבה נכונה כדי למנוע עומס על הגיד בעת חזרה לפעילות.
- טיפולים ביולוגיים (PRP): במקרים חמורים יותר של דלקת גידים, טיפולי PRP (פלזמה עשירה בטסיות) יכולים לעזור להאיץ את תהליך הריפוי של הגיד ולהפחית את הכאב. הטיפול כולל הזרקת פלזמה עשירה בטסיות שהופרדה מדם המטופל עצמו. הטסיות, המכילות חלבוני גדילה, מסייעות בהחלמת הרקמות הפגועות, משפרות את זרימת הדם ומאיצות את תהליך הריפוי. טיפול PRP הוא פתרון לא פולשני שיכול להביא לשיפור משמעותי במצבים בהם טיפולים אחרים לא מצליחים.
שברי מאמץ (Stress Fractures)
שברי מאמץ הם פציעות שגורמות לשברים זעירים בעצמות עקב עומס יתר ומתמשך, הנגרם בעיקר על ידי חזרות מרובות של פעילות גופנית אינטנסיבית. הפציעות הללו אינן שברים טראומטיים שנגרמים על ידי חבלה ישירה, אלא שברים שמצטברים בהדרגה כתוצאה ממאמץ גופני בלתי פוסק שמעמיס על העצם. שברי מאמץ נפוצים במיוחד אצל ספורטאים, במיוחד רצי מרתון, ספורטאי חדר כושר, שחקני כדורגל, רקדנים או כל ספורטאי שעוסק בעומס חזרתי, כמו ריצה למרחקים ארוכים, קפיצות, או שינויי כיוון תכופים.
שברי מאמץ נגרמים לעיתים קרובות כאשר העצם אינה מקבלת מספיק זמן להתאושש בין האימונים, ובכך נגרם לה עומס חזרתי על אותה נקודה, דבר שמוביל להיווצרות שברים זעירים. לדוגמה, רצי מרתון עלולים לפתח שברי מאמץ ברגליים, במיוחד בעצמות כף הרגל והקרסול, בשל הריצה החוזרת על עצמה במשך שעות. שחקני כדורגל יכולים לפתח שברים כאלה כתוצאה משימוש ממושך ברגליים ובייחוד בכפות הרגליים בעת ריצה, קפיצה, או סיבוב מהיר.
בשלב ההתחלתי, הכאב בשברי מאמץ יכול להיות קל ולא תמיד מורגש באופן מיידי, ולעיתים נוטים ספורטאים להזניח את הכאב ולחשוב שהוא יחלוף. עם הזמן, אם לא מטפלים כראוי, השבר עשוי להחמיר, ולהפוך לכאב ממושך שיגביל את התפקוד הספורטיבי ואף את התפקוד היומיומי. על כן, חשוב לזהות את הסימנים מוקדם ולפעול על מנת להימנע מהחמרה של הפציעה.
שיטות שיקום:
- מנוחה מוחלטת: בשלב הראשוני, חשוב מאוד להפסיק כל פעילות ספורטיבית ולתת לעצם את הזמן להחלים. מנוחה מוחלטת הכרחית בשלב הראשוני של פציעת שבר מאמץ, שכן המשך הפעילות עלול להחמיר את הפציעה ולגרום לשבר נוסף או חמור יותר. מנוחה מספקת מאפשרת לעצם להתאושש מהעומס המיותר, מצמצמת את הדלקת ומפחיתה את הכאב. בשלב הזה, חשוב להימנע מכל פעולה שעלולה להעמיס על האזור הפגוע, ולהגביל את הפעילות הגופנית לחלוטין עד שהכאב יורד באופן משמעותי.
- תמיכה ממדרסים או סדים: שברים זעירים עלולים להחמיר אם לא נשמור על יציבות האזור הפגוע. מדרסים מותאמים אישית או סדים יכולים לספק תמיכה משמעותית ולעזור בהפחתת הלחץ והעומס על העצם הפגועה. המדרסים או הסדים מסייעים לפזר את העומס על כל כף הרגל או האזור הפגוע, ומונעים מהעצם להיות במתח או במצבים שעלולים להחמיר את הפציעה. במיוחד במקרה של שברים בכפות הרגליים או בקרסול, שימוש במדרסים יכול לסייע בתהליך השיקום ולהפחית את הסיכון לפציעות חוזרות.
- הדרגה במאמץ: לאחר שהשבר החל להחלים, חשוב לחזור בהדרגה לפעילות ספורטיבית ולהימנע מהעמסה מידית על האזור הפגוע. במהלך שלב זה, על הספורטאי להתחיל בתרגילים פשוטים ומדודים כדי להחזיר את יכולת התנועה ויכולת הסיבולת לאזור הפגוע. החזרה לפעילות גופנית צריכה להיות הדרגתית, עם מעקב צמוד אחר הכאב ותחושת הנוחות. זהו שלב קריטי, שכן החזרה המהירה מדי לפעילות עלולה להוביל להחמרה של הפציעה ולהאריך את זמן ההחלמה.
- טיפול פיזיותרפי: חיזוק השרירים שסובלים מהמעמסה על העצם ומניעת פציעות חוזרות עשוי להיות חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום. פיזיותרפיה ממוקדת תסייע לחזק את השרירים שמקיפים את האזור הפגוע, תאפשר שיפור ביציבות ותפחית את הלחץ על העצם הפגועה. פיזיותרפיסט יכול גם להדריך את המטופל בתרגילים לשיפור טווחי תנועה, גמישות והחזרת תפקוד מלא לאזור הפגוע. טיפול זה חשוב במיוחד במניעת פציעות חוזרות ונשנות, שיכולות להיגרם כתוצאה מחוסר תיאום או חוסר איזון בין השרירים.
פציעות בברך (Knee Injuries)
פציעות בברך נפוצות מאוד בספורט, במיוחד בכדורסל, כדורגל, סקווש וריצה, והן מהוות את אחת הפציעות השכיחות ביותר במערך האורתופדי של ספורטאים. הברך היא אחד מהמפרקים הפעילים ביותר בגוף, וכשהיא נתונה לעומס חזרתי או לתנועות חזקות ובלתי צפויות, היא חשופה לפגיעות שונות. הפציעות בברך עשויות לכלול קרעים ברצועות, פגיעות במיניסקוס, דלקות מפרקים ועוד. כל אחת מהפציעות הללו מצריכה טיפול שונה, וחשוב לטפל בהן בצורה מיידית ומקצועית כדי למנוע נזק ארוך טווח.
- קרעים ברצועות (Ligament Tears): אחד מסוגי הפציעות השכיחות בברך הוא קרע ברצועות, במיוחד ב-ACL (הקרוס-ליגמנט הקדמי). קרעים כאלה נפוצים במיוחד בכדורסל ובכדורגל, כאשר ספורטאים מבצעים תנועות חזקות כמו קפיצות, שינויי כיוון חדים ודריכה לא נכונה. קרע ב-ACL יכול לגרום לכאבים חדים, נפיחות במפרק, ומגבלה משמעותית בתנועה. טיפול בשלב מוקדם חשוב, ולעיתים יש צורך בניתוח לתיקון הרצועה הפגועה.
- פגיעות במיניסקוס (Meniscus Tears): המיניסקוס הוא סחוס שנמצא בתוך הברך ומשמש כמפחית זעזועים ומייצב את המפרק. פגיעות במיניסקוס הן נפוצות במיוחד בקרב ספורטאים שעוסקים בריצה, כדורגל וסקווש, כאשר ברוב המקרים מדובר בבעיה שנגרמת עקב סיבוב חזק של הברך או חבלה ישירה. פגיעות במיניסקוס גורמות לכאבים חדים, קושי בהליכה, ונפיחות במפרק. במקרים קלים, ניתן לטפל במנוחה, פיזיותרפיה ותרופות, אך במקרים חמורים יותר, עשוי להיות צורך בניתוח לתיקון או הסרה של המיניסקוס הפגוע.
- דלקות מפרקים (Arthritis): דלקות מפרקים, ובמיוחד דלקת מפרק ברך, נפוצות בקרב ספורטאים שעוסקים בפעילות חזרתית או בעומס ממושך על המפרק, כמו ריצה למרחקים ארוכים. דלקת מפרקים נגרמת לעיתים קרובות כתוצאה משחיקה של הסחוס שבין העצמות, והיא יכולה להוביל לכאב ממושך, נוקשות במפרק ולירידה בטווח התנועה. טיפול בדלקת מפרקים כולל מנוחה, פיזיותרפיה, תרופות נוגדות דלקת ולעיתים טיפול ביולוגי, כמו PRP (פלזמה עשירה בטסיות), במקרים חמורים.
כדי להימנע מהחמרה של פציעות בברך, חשוב לזהות את הבעיה בשלב מוקדם ולטפל בה כראוי. טיפול מקצועי וממוקד יכול להבטיח שחזור מלא של התפקוד ולהפחית את הסיכון לפציעות חוזרות.
שיטות שיקום:
- מנוחה ושימוש בקור: טיפול בקור חשוב מאוד בשלב המוקדם של הפציעה, במיוחד כאשר יש נפיחות וכאב. השימוש בקרח עוזר לצמצם את זרימת הדם לאזור הפגוע, מה שמפחית את הדלקת ומקל על הכאב. בשעות הראשונות לאחר הפציעה, יש להניח קרח על הברך למשך 15-20 דקות כל שעה-שעתיים. חשוב להקפיד לא להניח את הקרח ישירות על העור, אלא לעטוף אותו במגבת או בבד רך כדי למנוע כוויות קור. טיפול זה יעיל בהפחתת נפיחות ובשליטה בכאב, ועוזר להאיץ את תהליך ההחלמה.
- פיזיותרפיה: תרגילים לחיזוק השרירים סביב הברך ושיפור הגמישות חשובים מאוד כדי למנוע החמרה של הפציעה ולשפר את תפקוד הברך. טיפול פיזיותרפי נכון יכול לכלול תרגילים לחיזוק שרירי הירך הפנימיים והחיצוניים, תרגילים לשיפור הגמישות של הברך, וכן תרגילים לשיפור יציבות המפרק. הפיזיותרפיה מסייעת לשפר את טווח התנועה, להפחית את העומס על הברך ולמנוע פציעות חוזרות. בנוסף, הפיזיותרפיסט יכול להנחות את המטופל בתרגול טכניקות תנועה נכונות שימנעו עומס מיותר על הברך בשגרת היום-יום.
- שימוש במדרסים או סדים: במקרים של בעיות יציבה או חוסר תמיכה באזור הברך, מדרסים מותאמים אישית או סדים יכולים לעזור למנוע עומס מיותר על המפרק הפגוע. מדרסים מותאמים אישית מסייעים לשיפור היציבה הכללית ומפזרים את העומס על כף הרגל באופן אחיד, מה שמפחית את הלחץ על הברך. סדים, מצד שני, מספקים תמיכה ישירה למפרק הברך ומפחיתים את תנועות המפרק המיותרות, דבר שמסייע במניעת כאב ושחיקה נוספת של הרקמות.
- טיפול כירורגי: במקרים חמורים מאוד של קרע במיניסקוס או קריעת רצועות, יש צורך בניתוח לתיקון הפציעה. קרע במיניסקוס או רצועה קרועה אינם תמיד ניתנים לטיפול בצורה שמרנית, ובמקרים אלו ניתוח לתיקון או להסרת חלק מהמיניסקוס עשוי להיות הכרחי. בניתוחים מסוג זה, המטרה היא לשחזר את תפקוד הברך ולמנוע פגיעה ארוכת טווח בתפקוד המפרק. לאחר הניתוח, תהליך השיקום ידרוש פיזיותרפיה ממוקדת ודרגתיות בהחזרת המאמץ כדי להימנע מהעמסה יתרה על הברך.
פציעות כתף (Shoulder Injuries)
פציעות כתף נגרמות לעיתים קרובות ממאמץ יתר או תנועות חזרות, במיוחד כאשר יש עומס בלתי פוסק על הגידים, השרירים או הרצועות באזור זה. כיוון שכתף היא מפרק גמיש ומסובך שמאפשר מגוון רחב של תנועות, היא גם חשופה לפציעות הנגרמות מהעמסה חוזרת של תנועות מסוימות. פציעות כתף נפוצות במיוחד בספורטאים העוסקים בענפי ספורט שבהם יש חזרות אינטנסיביות על תנועות שמעמיסות על הכתף, כמו במשחקי טניס, כדורסל ושחייה.
- בכדורסל, שחקנים מבצעים תנועות חוזרות של זריקות, קפיצות והגנה, דבר שיכול להעמיס על השרירים והגידים בכתף, במיוחד על הגיד של ה"סיבוב" (Rotator Cuff).
- בטניס, חבטות חוזרות עם הרקטה יוצרות עומס רב על הכתף, במיוחד כאשר השחקן מבצע חבטות בסיבוב מהיר או עם כוחות גבוהים, דבר שיכול לגרום לדלקת בגידים או נזק לרצועות.
- בשחייה, תנועות הידיים החוזרות, במיוחד הסגנון החופשי והפרפר, מעמיסות על הגידים בכתף ומביאות לפציעות חוזרות כמו דלקת גידים או בעיות במפרק הכתף.
בעומס החוזר על הכתף, יכולות להיווצר דלקות גידים, מתיחות יתר של הרצועות, או בעיות במיניסקוס הכתף (המכונה "סיבוב כתף"). טיפול נכון בשלב מוקדם חשוב מאוד כדי למנוע החמרה של הפציעה, ולהבטיח חזרה מהירה ובטוחה לפעילות.
שיטות שיקום:
- מנוחה ושימוש בקור: חשוב להפסיק את הפעילות הגופנית ולעיתים קרובות להימנע מתנועות כתף חזרתיות, במיוחד אם הכאב נגרם כתוצאה מעומס יתר או תנועות חוזרות. מנוחה מספקת זמן לרקמות להחלים ולהפחית את הדלקת. שימוש בקור, כמו הנחת קרח על האזור הפגוע, עוזר להפחית נפיחות ולשלוט בכאב בשלב הראשוני לאחר הפציעה. יש להניח את הקרח למשך 15-20 דקות כל שעתיים במהלך היממה הראשונה. חשוב להימנע משימוש במפרק הכתף בצורה חזרתית על מנת למנוע החמרה של הפציעה.
- פיזיותרפיה: תרגילים לחיזוק השרירים סביב הכתף, כמו גם שיפור הגמישות, חיוניים להחזרת התפקוד המלא של הכתף. הפיזיותרפיסט יוכל להדריך את המטופל בתרגולים ממוקדים שמחייבים חיזוק של השרירים המייצבים את הכתף, שיפור טווח התנועה ומניעת נזק נוסף. תרגילים לשיפור גמישות השרירים ולחיזוק השרירים סביב הכתף חשובים במיוחד למניעת פציעות חוזרות ושיפור יציבות המפרק.
- תרופות נוגדות דלקת: תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs), כמו איבופרופן או נפרוקסן, עשויות לסייע בהפחתת הכאב והדלקת באזור הכתף. תרופות אלו משמשות להקלת הכאב ולמנוע את ההתפשטות של הדלקת, מה שעוזר לשפר את התפקוד ולהאיץ את תהליך ההחלמה. חשוב להשתמש בתרופות אלה לפי הוראות הרופא, ולזכור שזו לא פתרון ארוך טווח, אלא כלי להקלה מיידית בשלב ההחלמה המוקדם.
- טיפול ביולוגי (PRP): במקרים של דלקת גידים כתוצאה מהעמסה חוזרת, טיפול PRP (פלזמה עשירה בטסיות) עשוי להאיץ את תהליך הריפוי ולסייע במניעת נזק נוסף. טיפול PRP כולל הזרקה של פלזמה עשירה בטסיות מהדם של המטופל עצמו לאזור הפגוע. הטסיות מכילות חלבוני גדילה שמעודדים את תיקון הרקמות הפגועות ומפחיתים את הדלקת. טיפול זה מומלץ במקרים של דלקת גידים כרונית, במיוחד כאשר הטיפולים השמרניים אינם מסייעים.
סיכום
פציעות ספורט הן חלק בלתי נפרד מהעיסוק בפעילות גופנית – מקצועית או חובבנית. הן עלולות להיות קלות, כמו נקע או מתיחה, או מורכבות יותר, כמו קרעים ברצועות, דלקות גידים ושברי מאמץ. מה שיקבע את מהירות ותוצאות ההחלמה הוא לא רק חומרת הפציעה, אלא בעיקר האופן שבו מתמודדים איתה.
שיקום מוצלח מתחיל בזיהוי מדויק של סוג הפציעה ובהתאמת טיפול אישי: החל ממנוחה יזומה, דרך טיפולים תרופתיים ופיזיותרפיים ועד לשימוש באמצעים חדשניים כמו PRP – כל שלב בתהליך צריך להתבצע בהדרגה, בזהירות, ובליווי מקצועי. חזרה מהירה מדי לפעילות עלולה להחמיר את הפציעה ולגרור תקופת שיקום ממושכת יותר.
אם חוויתם פציעת ספורט, אל תנסו "להתאמן מעל הכאב" – פנו לרופא או פיזיותרפיסט בהקדם כדי לקבל אבחון מדויק ותוכנית טיפול מתאימה. טיפול נכון בזמן הוא ההבדל בין פציעה חולפת לבין נזק ארוך טווח. ברוב המקרים, שילוב נכון של מנוחה, פיזיותרפיה הדרגתית ושיקום תפקודי מאפשרים חזרה מלאה לפעילות – לעיתים אף חזקים יותר מבעבר.
